<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף יג.</h2>
מאן דאית ליה הלואה אי פקדון גבי איניש ואית ליה ברתא ואית לה בעל ופקדיה לההוא הלואה או לההוא פיקדון לברתיה ושכיב הוא ושכיבת ברתיה אף על גב דלא מטא לידה מיחיה ירית ליה בעל לההוא ממונא, דתנן האומר תנו גט זה לאשתו ושטר שחרור זה לעבדו ומת לא יתנו לאחר המיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר המיתה וקא מסקינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דאמו.
<h2>דף לד.</h2>
גדול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה דיתבא בנוילא אמ' לה הא גיטיך אמרא ליה זיל השתא ברייה אתא אמ' ליה אמא ברוך הטוב, אביי אמ' ברוך הטוב ולא בטיל גיטא ראבא אמ' ברוך הטוב ובטיל גיטא, אביי אמ' גלויי דעתא בגיטא ולא כלום הוא ראבא אמר גלויי דעתא בגיטא מילתא היא, משומד הא דאמרנן, והילכתא כוותיה דאביי בכולהי.
<h2>דף מח:</h2>
והילכתא הנזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית, ותניא אמ' רבי שמעון מפני מה אמרו הנזקין שמין להן בעידית מפני הגזלנין ומפני החמסנין, כדי שיאמר אדם למה אני גוזיל ולמה אני חומיס למחר בית דין יורדין לנכסאי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדיהו ומיטב כרמו ישלם, ומפני מה אמרו בעל חוב בבינונית שלא יראה אדם שדה נאה לחבירו או דירה נאה לחבירו ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאיגבנו בחובי, אם כין יהא בזיבורית נעלתה דלת בפני לווין, וכתובת אשה בזבורית, ומפני מה אמרו כתובת אשה בזבורית אילא יתיר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא, וכי קא אמרינן נזקין בעדית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית הני מילי מיניה כד איתיה בחיי אבל מיתמי בזיבורית, כדתנן אין ניפרעין מן היתומים אילא מן הזבורית.
<h2>דף נ.</h2>
שטר חוב שכתוב בו עדית גובה מן העדית ואפילו מן היתומים, כגון דכתיב בשטרא שלא יהא לך פירעון אילא מיזו.
<h2>דף נ:</h2>
ויתומים שאמרו גדולים ואינו צריך לומר קטנים בין לשבועה בין לזיבורית.
<h2>דף נב.</h2>
יתומים דסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפטורפוס חייב לעשר פירותיהן, ורמינהי אתם ולא שותפים אתם ולא אריסים אתם ולא אפטורפים אתם ולא התורים את שאינו שלו, אמר רב חיסדא לא קשיא כן להאכיל וכן להניח, והתניא אפטורפין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח, ומוכרין להן בהמה עבדים ושפחות להאכיל אבל לא להניח, ועושין להן סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש לו קיצבא לאיתויי שופר, ולוקחין להן ספר תורה תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קיצבא לאיתויי מגילה, אין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן שבויין וכל דבר שאין לו קיצבא לאיתויי תנחומי אבילין, ואין אפטורפין רשאין לדון לחוב ולזכות בניכסי יתומים לזכות אמאי לא אילא לחוב על מנת לזכות בניכסי יתומים, ואין אפטורפין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה זמנין דלא משפיא, ואין אפטורפין רשאין למכור שדה וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין בהן שדה, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא למכור עבדים וליקח שדה דילמא זמנין דמשתדפא, ואין אפטורפין רשאין להוציא עבדים לחירות אילא מוכרין אותם לאחירים ואחירים מוציאין אותן לחירות, רבי אומר נותן הוא דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו וצריכין לחשב עימהן באחרונה דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר אין צריכין לחשב עימהן באחרונה, ואין עושים אפטורפין נשים עבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו.
ההוא אפטורפא דהוה בשיבבותיה דרבי מאיר דהוה מזבין ארעא וזבן עבדי לא שבקיה רבי מאיר, אהוו ליה בחילמיה אנו להרוס ואתה לבנות אפילו האכי לא אשכח אמ' דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ההוא אפטורפא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי דהוה מזבין ארעא וזבין תורי לא אמ' ליה ולא מידי, סבר לה כר' יוסי דאמר ר' יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אילא לאשתי ביתי ולשורי שדי.
הנהו יתמי דהוו סמיכי גבה דההיא ארמלתא הויא להו תורתא שקל זבינתה אתו קרובים לקמיה דרב נהמן מאי עיבידתה דמזבנא אמר להו יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן, אמרו ליה והא איקר ברשותיה דלוקיח איקר, והא לא יהבו דמי אמ' להו אם כין היני דרב נהילאי בר אידי דאמר רב נהילאי בר אידי אמ' שמואל יתומים הרי הן כהקדש דלא מקני אילא בכספא, חמריה דרבנא עוקבא יתמא משכוה בארבעה ארבעה ואיקר קם בשיתא שיתא, אתא לקמיה דרב נהמן אמ' ליה הכי אמר רב נהילאי בר אידי אמ' שמואל יתומים הרי הן כהקדיש דלא מקני אילא בכספא.
משוך פירי מיתמי ויקור הינו דרב נהילאי בר אידי זול לא יהא כוח הדיוט חמור מן ההקדיש, אמשיכו להו פירי ליתמי יקור לא יהא כוח הדיוט חמור מן ההקדש זול הינו דרב נהילאי בר אידי, אמ' לה רב שישא בריה דרב אידי בהא רעה היא להן זמנין דמצטרכי לפירי ולא יהבי להו, יהבו יתמי זוזי אפירי זול לא יהא כוח הדיוט חמור מן ההקדש יקור סבור מינה הינו דרב נהילאי בר אידי, אמ' להו רב שישא בריה דרב אידי בהא רעה היא להן זמנין דאמרי להו נישרפו חטיכם בעלייה.
<h2>דף נב:</h2>
יהבו להו ליתמי זוזי אפירי יקור לא יהא כוח הדיוט חמור מן ההקדיש זול הינו דרב נהילאי בר אידי, אמ' להו רב אשי בהא רעה היא להם זמנין דמיצטרכי לזוזי ולא יהבי להו, אמ' רב אשי אנא ורב כהנא חתמנן על שטרא דאימיה דזעירא יתמא דזבין לאכרגא בלא אכרזתא דאמרי נהרדאיי לאכראגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. עמרם צבא אפטורפא דיתמי הוה אתו קרובים לקמיה דרב נהמן [אמרי ליה] הא קא לביש ומיכסי מימידי דיתמי, אמ' להו כהיכי דלישתמען מיליה, הא קא אכיל ושאתי ולא אמיד, אימור מציאה אשכח, והא קא מפסיד איתו לי שהדי דאיסלקיה דאמ' חונא חברין מישמא דרב, האיי אפטורפא דמפסיד מסלקינן ליה וכין הילכתא. והילכתא כאבא שאול דאמ' אפטורפוס שמינוהו בית דין ישבע מינהו אבי יתומים אל ישבע מאי טעמא דמימנעין ולא עבדין, ואף על גב דקא תאני רבי אליעזר בן יעקב אומר בין כך ובין כך ישבע והלכה כדבריו ומשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, לית הילכתא דאין למידין הלכה מפי תלמיד, ועוד מידלא קא תאני ליה לרבי אליעזר בן יעקב במתניתין. אי נמי כי ממנינן אפטורפוס ליתומים למיזכא להו כדתנן זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו, והני מילי בקטנים אבל בגדולים מיגו דזכו לנפשיהו אי מיחב נמי מחיבינן להו.
